הכירו את החבר'ה הטובים של לינקטון: פרויקט בו עורכי המוזיקה המובילים בארץ משתפים אתכם בלינקטונים שהכי עשו להם את זה בשנה החולפת. מדי שבוע ביום חמישי יעלה פלייליסט לערוץ היוטיוב של לינקטון ולבלוג של לינקטון.

החבר'ה הטובים הפעם בעריכת זיו לנצ'נר, עיתונאי, כותב, עורך, תסריטאי ואיש תוכן.
עושה כאוות נפשו במילים – ועדיין הכי מוקסם מצלילים.
1965zl@gmail.com

להאזנה לפלייליסט הלינקטונים המלא של זיו לנצ'נר

1. דקלון וסגיב כהן מארחים את אהובה עוזרי – עמק הפרחים
כי כל כך מגיע לה, לאהובה עוזרי, וכי הרטרו הזה שלה נפלא, בזכות הנגינה, וכמובן, בזכות הנוכחות. בנוסף, יש כאן הזדמנות לפרגן לאחד מנפילי התחום, מהאבות המייסדים, דקלון.

2. Lucille Crew – Weight
הם תזמורת, הם היפ הופ, הם מסיבה, הם קצב שאי אפשר להאמין שבני עמינו לוקחים בו חלק. פשוט צריך לשבת על הזנב שלהם ולכשכש איתו לגובה. בכנות, יכול היה לבוא כאן כל אחד משירי לוסיל, כמו What The Hell, או אפילו הבלדה Resist Your Fate.

3. אברהם טל – הימים עוברים
כמה שהוא מוזר, ככה הוא אמין. האאוטסיידר שנמצא הכי בתוך החיים. לי ברור שהוא מתכוון לכל מילה שהוא כותב, אומר ושר. אברהם טל הוא רגש, בכל מה שהוא עושה. ואיזה שיר רך זה. "הימים עוברים והשנים רצות, ואיפה את ואני באמת". מה, לא ככה?

4. הדג נחש עם אהוד בנאי – רעדה האדמה
לא במקרה יצא לדרך פרויקט השיתוף של הדג נחש דווקא עם אהוד בנאי. האיש שהמוזיקה שלו היא מסע לקח את החיבור הזה לנתיב המתפתל שלו. בעצם, זו האדמה שהלכה אחריו.

5. הדג נחש עם שי צברי – שמש
ועוד אחד ממיזם השילובים של הדג נחש. ולא סתם אחד – שי צברי, שבאופן לא מפתיע מתמזג כאן, ומביא מעצמו ולוקח מהם וכולם יוצאים נשכרים. בעיקר המאזינים.

6. Karolina, Adrian Younge, Ali Shaheed Muhammad & Loren Oden – Feel Alive
ז-ו מוזיקת נשמה. הגרוב של קרולינה, ההפקה של אדריאן יאנג, התורה כולה. שיר קטן ונעים שמהלך עליך קסם. עלי, לפחות.

7. רונה קינן ולווייתנים – מאחורי הדלת
איך כל דבר שרונה קינן תעשה, כל דבר, יהיה אינטליגנטי. בוודאי כשהיא גם כותבת ומלחינה את שהיא שרה. במקרה זה, היצירה המחליפה-זהויות לפרויקט של לווייתנים.

8. דני דורצ'ין – So The Story Goes
הוא מגניב, והוא הרבה יותר ממפוחית. כיף של זמר. וגם ההוויה העוזי רמירזית משתתפת, הפעם בלי השתטויות מיותרות. קולח ונשפני וכיפי. כל כך צריך יותר כאלה, למצב הרוח.

9. OSOG – Wanted
סופר גרופ מגוונת ורבת פנים ושמות וכלים, עם משהו טום ווייטסי בגוון, ומלודיה. מוזיקת למה-לא כזאת. למה לא, לעזאזל.

10. שלומי שבת ויהודה פוליקר – אצלנו בשכונה
אפילו עם מילים כמו "רק אני זה שיודע מי זכה, מי זכה בחסדיה", ועם ניגון יווני פשוט וטיפוסי שנשמע כרבים לפניו, הפוליקריות שוב עולה על גדותיה, וכרגיל, קשה לעמוד בפניה. הקואליציה היוונית-טורקית, במסגרתה תורם שלומי שבת את תבלין החום הייחודי שלו, סוגרת את הפינה החמודה הזו.

11. האחיות לוז – I Don't Mean A Thing
למעשה, כל האלבום בהופעה. דוגמה? I Don't Mean A Thing. הרמוניה קולית נקייה ונהדרת, תענוג מיושן, ונשי כל כך. כמה נעים.

12. דודו טסה – הגולה
דוגמה קלאסית ליללה של טסה, שתופסת אותך מבפנים. זה האלמנט שלו, שעובד ברבות מיצירותיו, והוא אפקטיבי. נראה שאחרי שיטוטים במחוזות רקע שונים, טסה התגבש למשהו ברור ומובהק וייחודי. ב'הגולה' הוא בדיוק כזה.

13. ברי סחרוף – שיר בנלי
אחד הליקוטים המעניינים מהפירות של חלפי, אחרי גידול בערוגה של סחרוף. זה יצא יפה ואחר מהמוכר, גם בזכות הגוון המזרחי בסלסולון הגיטרה. חיכינו הרבה זמן לפריט חדש ומוצלח של סחרוף. אני חושב שהוא הגיע.

14. טונה ונצ'י נצ' – אני כאן לשבור
על אף שזה מקרוב בא, כבר היו לטונה טובים יותר. אבל השנה קיבלנו את השיר הזה, בחיבור הזה עם נצ'י נצ', וגם אותו כדאי לקחת בשתי ידיים. טונה הוא אמנם טונה, אבל משהו בו אנושי-משכנע וגם חכם מרוב עמיתיו לז'אנר. בכל פעם.

15. אריאל זילבר – לאן פנתה אהבתנו
כשהוא מקומם, כשהוא תמוה, כשהוא מרתיע – אריאל זילבר יודע לשמח. וסגולת-העל הזו מתגלמת כמעט תמיד במוזיקה שלו, שעברה, כמוהו, גלגולים ובלבולים – ונשארה זילבר. הוא מזמין לצאת במחול טיפשי עם העליזים שלו (הלוואי ויכולתי), ונוגע בפשטות בבלדות שלו (והיה אם תלכי). ולא, הוא לא בשיאו. וכן, עדיין.

16. קפה שחור חזק – לעוף
הגוון, זה הגוון שלהם. ולא רק בגלל שהם שחורים מקוריים, בניגוד לאחרים, 'משתחרים'. הגוון הזה צובע את הצליל שלהם, את הקצב וגם את המסר. והכי יפה, שהמלודיה הרכה – גם בזכות סיון צגאי האורחת – לא נפגמת כלל מהחספוס הטבעי.

17. ישי לוי – מספיק קרוב
יש לי חולשה לא מוסברת לישי לוי. ההסבר הכי טוב שאני מסוגל לספק: הוא זמר. ממש. באמת. מספיק קרוב הוא הכי טוב שעשה השנה, וזה מספיק טוב כדי לכלול אותו ברשימה, גם אם אינו נפלא. השורה הזאת, רק בשירה שלו, "אולי בכלל היא משוגעת" – איך אפשר לא ליפול בה?

18. דיקלה ושלמה ארצי – מחמל נפשי
החום האינסופי של דקלה צובע את הרומנטיקה של ארצי בצבעים אחרים, אוריינטליים. לא השיר הכי גדול של דקלה, בוודאי לא של ארצי, אבל השילוב רוקח משהו נכון ואפקטיבי.

19. נורית גלרון – מוכה אהבה
כמה יוצרים איכותיים בחתיכה אחת – טקסט של ריימונד קארבר (מתוך 'החדר הקטן'), תרגום של עוזי וייל, לחן של סיון שביט, וכבונוס, קריינות של רפי רשף. ומעל הכל מרחף הקול. נורית גלרון המוכרת, הישנה, הרגילה – וזו מחמאה.

20. התקווה 6 – רום
כן, רגאי כזה, טיפשוני, עליז וחסר דאגות, שיונק רום ישירות מהמקור הכי מקורי – Kingston Town של אלבורוסי. ג'מייקה וזאיון מזמן לא רקדו בשילוב כה חמוד. או במילים אחרות: המצב עגום, רוצה לראות עקום.