ספרי לנו קצת על עצמך:
שמי טניה. אני פרפורמרית, אמנית ומקדישה את חיי לבמה וכל מה שמסביבה. מנגנת על כינור, רוקדת, ויוצרת. זכיתי במהלך הקריירה שלי לעבוד עם המון אמנים מדהימים בסגנונות שונים ומגוונים – במוסיקה היוונית, הצוענית, הקלאסית, ג׳אז, בתיאטראות, מופעי רוק ופופ. הדבר שהכי ריגש אותי ומגביר לי את קצת פעימות הלב זה לעמוד על הבמה ולהציג את ההיצירה האישית שלי, לראות ולהרגיש את הקהל מקבל ומגיב למשהו ששומע או רואה בפעם הראשונה.
האם מלבד ביצוע השירים את גם כותבת/מלחינה/מעבדת?
גם וגם וגם. למרות שאני מאוד אוהבת גם לשתף פעולה בכל אחד מאלה.
מתי הבנת שהמוזיקה היא לא רק תחביב?
אף פעם לא התייחסתי להבדל בין תחביב למקצוע. תמיד היה לי מאוד ברור שאני לוקחת את כל התחביבים שלי ברצינות ואף פעם לא יכולתי לבחור – עד היום. כולל במופעים שלי אני לא יכולה לבחור מה לעשות קודם – לנגן, לרקוד או לשיר.
איך היית מגדירה את הסגנון המוסיקלי שלך?
מוסיקת עולם. תשוקה לטינית והכינור הורסטילי פוגשים ביט אלקטרוני.
מהו ההישג הגדול ביותר אליו הגעת עד היום?
להופיע עם המוסיקה שלי ב-3 יבשות.
מהו החלום המוזיקלי הגדול ביותר שלך?
דואט עם סטינג והופעה במדיסון.
מודלים לחיקוי/השראה?
מכל מלמדי השכלתי אבל אם חייבים שמות – מייקל גקסון, מרלין מונרו וריטה.
עם מי היית רוצה להקליט דואט?
סטינג, אלחנדרו סנז, קלווין האריס.
יש לך אמונות תפלות או הרגלים מיוחדים לפני הופעה?
לעמוד על קצות האצבעות שניה לפני העליה לבמה ולדרוך ברגל ימין.
באילו קשיים נתקלת בדרך להפקת השירים הראשונים שלך?
לא לדעת לעצור את הפרפקציוניזם.
פידבק מיוחד שקיבלתם מהתקשורת/ קהל?
הרעב לעוד.
טיפ חשוב ואישי לאמנים מתחילים?
לא לוותר על החלום.
בימים אלו אני עובדת על…
בדרכי לטור בארצות הברית ולסגור פינות להפתעות נוספות שתשמעו עליהן בעתיד הקרוב.
אם לא הייתי מוזיקאית, הייתי רוצה להיות…
לא הייתי רוצה להיות.
ולסיום- מסר לאומה:
להאמין בחלום ובעצמך, לא לוותר, להלחם על מה ששווה ולא לבזבז אנרגיות על מה שלא. ובעיקר – לא לאבד את הניצוץ והאהבה הראשונית והתמימה למה שבחרנו לעשות.