ספר לנו קצת על עצמך:

שמי שי דיבו כהן. בן 33.
כל חיי התעסקתי בתחום המוזיקה אבל מאחורי הקלעים.
עבדתי בהליקון כנען מופעים בשיווק וניהול מופעים, עבדתי כמפיק אירועים עסקיים, ועוד תפקידי ניהול ברידינג 3 ובזאפה.
אהבתי הגדולה ליצירה ושירה תמיד בערה בעצמותי ולפני כשנתיים וחצי הרמתי את הכפפה והתחלתי להוציא סינגלים לרדיו.
לשמחתי הרבה תחנות הרדיו פירגנו וניגנו את השירים ובמקביל ההופעות עם הלהקה שלי תפסו תאוצה והגענו להישגים שונים כמו –
לחמם את אהוד בנאי בהופעתו באמפי שוני, הופעה בערב התרמה במועדון הבארבי בתל אביב עם אמנים כמו אסף אבידן, איזבו ועוד.

לפני כשנה וחצי חזרתי בתשובה והתחברתי לדרך החסידות של הרבי מליובאוויטש, מה שחיזק ואף העצים את הרצון שלי ליצור ולהשפיע דרך היצירה המוזיקלית שלי.
לאחרונה השתתפתי בתכנית המוזיקלית THE VOICE, שם התהליך שעברתי ועודני עובר קיבל חשיפה משמעותית ובעקבותיו גבר העניין מצד תחנות הרדיו והאתרים השונים שעוסקים בסיקור מוזיקה ותרבות.

האם מלבד ביצוע השירים אתה גם כותב/מלחין/מעבד?

כל השירים באלבום שעתיד לצאת נכתבו והולחנו על ידי, את העיבודים וההפקה המוזיקלית עשה רונן הלל יחד עם הלהקה שמלווה אותי בהופעות.

מתי הבנת שהמוזיקה היא לא רק תחביב?

כבר מגיל קטן החיבור למוזיקה הרגיש לי כמו עיר מקלט והחל להתעצם אצלי העולם הפנימי שמניע את הצורך ליצור ולהופיע.
זה התחיל בעבודה כמלצר מזמר, מה שהיה מאוד אופנתי באותה תקופה, והמשיך בשירות בלהקה צבאית, ובהמשך העבודה על החומרים המקוריים שלי.

איך היית מגדיר את הסגנון המוסיקלי שלך?

אני איפשהו בין רוק לנשמה, משהו מאוד פשוט וכן.
אני מגדיר את זה כ"רוק עממי".
בעיני זו פשוט מוזיקה ישראלית שמושפעת מהמון סגנונות שמלווים את החיינו וכל הז'אנרים השונים מתכללים והופכים יחד למשהו שאין לו הגדרה מוזיקלית ברורה.
לכן המצאתי לזה שם שלטעמי מאפיין את זה הכי נכון – רוק עממי.

מהו ההישג הגדול ביותר אליו הגעת עד היום?

מבחינה מוזיקלית ההישג הכי גדול ללא ספק היה לחמם את אהוד בנאי באמפי שוני עם שירים מקוריים שלי בליווי הלהקה שלי.

מהו החלום המוזיקלי הגדול ביותר שלך?

החלום המוזיקלי שלי זה שאוכל ליצור ולהקליט בלי מגבלה כספית.
זה סיפור די יקר ולרוב לא ממש מתגמל, כך שהכל יוצא מהכיס וצריך לעבוד בכל מיני עבודות שונות כדי לממן את העשייה המוזיקלית.
התקווה שלי זה שברגע שכל הפרוייקט יתפוס תאוצה אוכל ליצור, להקליט ולהופיע בלי כל הלחץ שמסביב.

מודלים לחיקוי/השראה?

אני מעריך מאוד אנשים שלא פוחדים להשתנות ורודפים את האמת הפנימית שלהם ללא התחשבות בדעת של אנשים מסביב.
כל אדם הוא עולם מלא ומורכב ולפעמים הפחד שלנו ממה יגידו אחרים גורם לנו לקיבעון ולפחד משינוי. אביתר בנאי הוא אמן שאני מאוד מעריך.

עם מי היית רוצה להקליט דואט?

דואט הייתי רוצה לעשות דווקא עם אמנים ששונים ממני והפוכים ממה שאני מייצג.
לדעתי כל הקסם נמצא בזה ששני קצוות מנוגדים לכאורה נפגשים לנקודה משותפת ודרך השיר אפשר להגיע עם כל אחד לנקודה הזו.
יזהר אשדות הוא בהחלט אמן שעונה להגדרה הזו. אבל באופן כללי שיתופי פעולה מוזיקליים זה דבר מבורך ומדהים בעיני ואני חושב שלא הייתי ממהר לשלול אף אמן.
תמיד רק טוב יכול לצאת מזה.

יש לך אמונות תפלות או הרגלים מיוחדים לפני הופעה?

לא ממש.
משתדל לפני ההופעה להרגיש את הנגנים שאיתי ולהתחבר לאיזה אנרגיה משותפת איתם.
צ'ייסר של וודקה בהחלט יכול לתרום לשחרור והחיבור הזה, אבל זה לא נראה לי בגדר אמונה תפלה.

באילו קשיים נתקלת בדרך להפקת השירים הראשונים שלך?

הקושי הכי גדול בהפקת השירים היה לנסות ולמצוא את עצמי בתוך השיר לאחר שהוא הופק.
את כל השירים שלי אני כותב כבלדות, ואחרי שהם הופקו חלקם קיבלו צורה מאוד קצבית ורוקיסטית, לוקח זמן עד שהשינוי הזה מרגיש טבעי.

פידבק מיוחד שקיבלתם מהתקשורת/ קהל?

בדרך כלל אומרים לי שאני מרגש.
אני משלב המון דיבורים במהלך ההופעה, זו הזדמנות להביא את עצמי דרך השירים וגם בכל יתר הדרכים.
לדעתי אמן יוצר הוא הרבה מעבר לשיר, הוא פרסונה מלאה ומגוונת וכל אמן יוצר צריך להביא את עצמו על כל מה שהוא מייצג.
לכן דיבורים בקטעי המעבר בין השירים זה דבר חשוב שעוזר להעביר את התמונה הכללית של מי אתה ומה אתה מייצג.

טיפ חשוב ואישי לאמנים מתחילים?

הייתי אומר להם תברחו, אל תעשו את זה לעצמכם.
ולו רק בכדי לסנן את אלו שרודפים אחרי חלום וזה לא באמת בוער להם בעצמות.
אחרי הכל מי שנדבק בחיידק היצירה לא יכול אחרת, כך שכאשר אומר לו לברוח הוא רק ידבק בזה עוד יותר.
היום כולם רוצים להיות זמרים ויוצרים, כולם מנסים, והם לא יודעים כמה קשיים יש בדרך הזו, לא כל אחד יכול לעמוד בזה.
צריך כוחות נפש מאוד גדולים וצריך שזה ממש יבער לך בעצמות.

בימים אלו אני עובד על…

מנסה לעשות כל שביכולתי לסיים את האלבום.

אם לא הייתי מוזיקאי,  הייתי רוצה להיות…

ללא ספק הייתי עדיין יוצר.
בטח הייתי סופר או משהו כזה, הכתיבה זה גם משהו שבוער לי בעצמות ואני מרבה לעסוק בו אבל דווקא מהכיוון התורני.
אני מעלה טור קבוע באתר חדשות של חרדים, בו אני הוגה חידושי תורה בענייני פרשת השבוע.
בעבר כתבתי גם טור באתר של הידברות. במקביל לכל זה כותב ספר, ללא ספק הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהתשוקה שלי ליצירה.

ולסיום- מסר לאומה:

"תאמין בחיים ותחייה את האמונה" – הרבי מליובאוויטש

קרדיט תמונה – עדי קראוס

יוטיוב | בנדקמפ | פייסבוק
לעמוד הלינקטון – "תגידי שיהיה בסדר"