ספרי לנו קצת על עצמך:
נולדתי בכפר סבא, ובגיל חודשיים עברתי עם משפחתי לניו ג'רזי, ארה"ב, עד שעליתי לארץ בגיל 14 ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי, שדה בוקר.
אחרי הצבא למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ועבדתי בתור עוזרת במאי במשך כמה שנים.
לאחר מכן, נכנסתי לתחום של כתיבה שיווקית ומשם התחלתי לעסוק בתחום של אסטרטגיה מותגית וקופירייטינג. המוסיקה בחיי התחילה בגיל שש, עם לימודי פסנתר.
הנגינה נקטעה עם הגעתי ארצה, אבל ההאזנה למוסיקה תמיד הייתה ועודנה חלק משמעותי בחיי.
בגיל 34 משהו בתוכי קרא לי ללכת ולקנות לעצמי פסנתר, וכך עשיתי.
התחלתי ללמוד אקורדים בסיסיים ומשם הדרך הובילה לכתיבה של שירים, מילים ולחנים. בהתחלה כתבתי רק לעצמי, בתור סוג של יומן, אבל אז הגעתי לרועי דהן שילמד אותי פסנתר, והשמעתי לו כמה שירים.
תוך כמה חודשים עלה הרעיון של אלבום, ובמשך שנתיים וחצי עבדנו יחד באולפן עד ליצירת Promised Land.
במשך הזמן הזה, המשכתי לכתוב שירים, כך שחלק מהשירים באלבום נכתבו תוך כדי ההפקה ממש עד הרגע האחרון. במקביל, התחלתי להופיע, גם בארץ וגם טיפה בניו יורק, ואני כל הזמן ממשיכה לכתוב, להלחין ולהופיע.
מבחינתי, החל שלב חדש בחיים, שלב שבו המוסיקה מחברת בין העולם הפנימי שלי לבין העולם החיצוני. לא יכולתי לבקש מתנה גדולה יותר עבור עצמי.
האם מלבד ביצוע השירים את גם כותבת/מלחינה/מעבדת?
כן, אני כותבת את המילים והלחנים של השירים שלי.
זה חלק משמעותי מהיצירה.
מתי הבנת שהמוזיקה היא לא רק תחביב?
בלילה בו הקלטתי את הסקיצות הראשונות לאלבום. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי באולפן, פעם ראשונה שהקלטתי את עצמי מנגנת ושרה.
ההקלטות לקחו משהו כמו שלוש שעות, וכשסיימנו ב-2 לפנות בוקר, רועי, המפיק שלי, נכנס לחדר, התיישב לידי על יד הפסנתר ואמר לי בשקט "את מוסיקאית".
זה היה רגע חזק מאוד בשבילי. את המשפט הזה לקח לי עוד קצת זמן להפנים, ועדיין אני מפנימה, אבל זה היה רגע מכונן בו הבנתי שמצאתי משהו מרכזי מאוד בחיים האלו.
איך היית מגדירה את הסגנון המוסיקלי שלך?
אני לא ממש מגדירה אותה לפי ז'אנר ספציפי כזה או אחר.
ההגדרה הכי קרובה שמצאתי היא Piano Rock, או Soft Rock, אבל זה גם לא נראה לי מדויק.
מהו ההישג הגדול ביותר אליו הגעת עד היום?
לכתוב ולהפיק אלבום ולהגיע לתוצאה שאני שלמה איתה ואוהבת.
מהו החלום המוזיקלי הגדול ביותר שלך?
לדעת לנגן (טוב) על כל כלי מוסיקלי.
מודלים לחיקוי/השראה?
יש המון יוצרים שאני אוהבת.
פיונה אפל, קרול קינג, פול סיימון, אני לנוקס, ועוד רבים.
פיטר גבריאל הוא האהוב עלי ביותר. אבל אני לא חושבת שאני מנסה לחקות או להשוות את עצמי אליהם.
אני רוצה להיות הגרסא הכי טובה ומדויקת של עצמי, וזה עניין של זמן.
עם מי היית רוצה להקליט דואט?
פיטר גבריאל. פול סיימון. דיוויד ברן.
יש לך אמונות תפלות או הרגלים מיוחדים לפני הופעה?
בעיקר להשתדל לדבר עם כמה שפחות אנשים לפני ההופעה. להיות מרוכזת, ועם עצמי.
באילו קשיים נתקלת בדרך להפקת השירים הראשונים שלך?
בכל קושי אפשרי. הכל היה חדש מבחינתי, והייתה עלי גם אחריות אמנותית ליצור וגם אחריות כלכלית.
דווקא הכתיבה וההלחנה היו החלק הכי קל, כי זה היה בלי ציפיות או מחשבות. זה פשוט קרה.
המעבר מכתיבה למצב של הפקת אלבום, עם כל מה שמשתמע מזה, היה מאוד לא פשוט. הגעתי לזה חסרת ניסיון לחלוטין כך שהייתי צריכה ללמוד תוך כדי תנועה, גם מוסיקלית וגם מעשית.
לשמחתי, הייתי מוקפת באנשים מצוינים ואוהבים, שעזרו ותמכו ובעיקר האמינו בזה, כך שהקשיים בסופו של דבר נעלמו ונשארה רק החוויה ששינתה לי את החיים.
גיליתי עולם שלם שלא ידעתי שקיים בכלל, ואני רוצה עוד.
פידבק מיוחד שקיבלת מהתקשורת/ קהל?
לא מזמן קיבלתי אימייל מאישה בשבדיה, ששמעה במקרה את האלבום באינטרנט ואהבה מאוד.
זה הכי מרגש שמישהו שלא מכיר אותי בכלל, מארץ אחרת, מתחבר למוסיקה שלי ועוד יוצר קשר כדי להגיד את זה.
טיפ חשוב ואישי לאמנים מתחילים?
אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך והאמת שלו, וצריך ללכת עם מה שהוא מרגיש.
אחד הדברים החשובים שלמדתי הוא לחפש את האיזון בין הקשבה לאנשים שעובדים איתי, לבין הקשבה לעצמי. איפשהו שם טמונה הדרך.
בימים אלו אני עובדת על…
סיימתי להקליט שני שירים חדשים, ויש עוד שירים בדרך שיובילו לאלבום השני.
אם לא היית מוזיקאית, הייתי רוצה להיות…
רקדנית.
ולסיום- מסר לאומה:
"ואהבת לרעך כמוך".
הופעה קרובה:
04.09 – שעה 20:30
מועדון הצוזאמן, תל אביב.