ספר לנו קצת על עצמך:

בן שופן, 25 ,זמר, יוצר ומפיק מוזיקלי, מגיע מהשפעות הרוק הכבד של שנות ה-90  ומוזיקה קלאסית. פסנתרן מזה 18 שנים וגיטריסט בהופעות חיות.
בוגר לימודי הרמוניה, תיאוריה וביצוע פסנתר בבית הספר מרחבים שבדרום הארץ.
שירתי כמ"כ טירונים, עם שיחרורי מהצבא ניתנה לי הזדמנות לנהל תזמורת אשר יצאה לייצג את ישראל במוסיקה ישראלית בקנדה.
בגיל 23 הוצאתי את הסינגל הראשון שלי 'תפנו לי מקום'. בגיל 24 (2014 ) הוצאתי את האלבום הראשון שלי "זה לא ניגמר" ובו הסינגל 'מצטער' ורבים אחרים.
הפקתי סינגלים ואלבומים לאומנים ישראלים ביניהם מור ממן, ארז דוד, תום מהרבן ועוד רבים וטובים.
בימים אלו עובד על פרוייקט אלטרנטיבי העונה לשם B.E.N שמשתף זמרים ישראלים, הסינגל הראשון מהפרוייקט בביצועה של הזמרת עמית גליסקו ניקרא 'Show You Care'.

אילו אמנים משתתפים בפרוייקט? איך הם חוברו יחדיו?

האנשים שלוקחים חלק בפרוייקט הם בעיקר חברים ומכרים שנהנים לעשות מוסיקה ביחד.
הכרנו בג'אמים, בהופעות שלי ושל הלהקה, בפאבים, בכל מקום…
הכרתם כבר את גליסקו עם הסינגל הראשון, חכו להפתעות הבאות…

ספר לנו קצת על הפרוייקט:

אחרי שהוצאתי את האלבום "זה לא ניגמר", הרגשתי שאני רוצה לפתוח את העולם המוסיקלי שלי והניסיון ההפקתי שלי כמפיק צעיר למקומות חדשים שלא התנסתי בהם.
תמיד הייתה לי סלידה ממוזיקה אלקטרונית. בתור פסנתרן שלמד מוזיקה קלאסית כל החיים היתה לי ההרגשה שהמוזיקה האלקטרונית היא התחליף הגרוע שמכניסים לנו לגוף, חסרת תוכן וחסרת מוסיקליות, פשוטה ורדודה.
עם ההתבגרות וההתפתחות המוזיקלית שלי הגעתי לרוויה ורציתי לשמוע דברים חדשים שהם מעבר ל"גיטרה-באס-תופים" ואז התאהבתי בסאונד החדש, אבל זה עדיין שעמם אותי מוזיקלית, האופן שבו הם מוגשים ברוב המקרים יש לציין! אז החלטתי לקחת את הסאונד החדש לי ולהכניס את זה לתוך היצירות שלי, לתוך הלחנים שלי וההפקות שלי.
לא יכולתי לעשות את זה לבד, אז נעזרתי בחברים טובים שמגיעים מעולם הזה- ארז ג'רבי, ד'יג'יי מוביל בארץ בתחומו. שגיא אביטבול, רמיקסר בינלאומי. לקחתי את הרעיונות שלי והמוזיקה שלי והכנסתי אותה לתוך המוסך שלהם. הערבוב הזה יצר את הדבר המיוחד הזה.
המטרה העיקרית של הפרוייקט וגם החלק הכי כייפי בו היא המשתתפים הרבים שתורמים לפרוייקט. המבצעים מקבלים סינגלים, אנחנו מקדמים את המוזיקה שלנו ויוצרים שיתופי פעולה מעבר לפרוייקט והאם יש דבר יותר טוב למוזיקאים מאשר לעבוד ביחד?

חוויות מיוחדות מתהליך היצירה המשותף?

אחד הדברים המיוחדים שקרו בעבודה על הפרוייקט הזה וגם מה שהכי העליב אותי בהתחלה, באחד הסשנים הראשונים, וניגנתי ליין מסויים לאחד השירים ואז שגיא אמר לי "אתה אנושי מידיי, אתה נגן מידיי, אנחנו צריכים פה משהו שמביא את ההרגשה ההפוכה". בהתחלה נורא נעלבתי ותהיתי אם אני עושה משהו לא נכון כשהוא לקח את העכבר ותיקן את התפקיד שלי למשהו מתוכנת ומכונתי נורא.
אחרי שנרגעתי מהעניין הבנתי כמה מיוחד הפרוייקט הזה. כמה אני הולך ללמוד בו כמה זה עולם שחסר אצלי כרוקר ב-2015. דיג'יי או יוצר פופדאנס אני לעולם לא אהיה אבל מה שבטוח אני מכיר את כלי העבודה שלהם.

מה הכי מרגש אותך בתהליך ובפרוייקט כולו?

עם העבודה על הפרוייקט הזה הרגשתי שיש בי מקום חדש להכיל דברים חדשים. העבודה המשותפת עם אנשים שהם לא בהכרח רוקיסטים כבדים וצעקניים כמוני, הביאה אותי למקומות שלא חוויתי עדיין, טובים יותר או פחות אבל מעשירים זה בטוח. הדבר הכי חשוב בפרוייקט הזה הוא ליצור עוד קהילה קטנה של מוזיקאים שהכירו ועוזרים אחד לשני בדרך, כי בסופו של דבר המטרה של כולם היא אחת, כולם מחפשים אזניים שומעות ליצירת חייהם.

מהו החלום המוזיקלי הכי גדול שלך?

החלום המוזיקלי שמנחה אותי מאז היותי נער הוא שהקהל ישיר איתי את הפזמון.
זה קורה היום (מעט) בהופעות הקטנות שלי אבל זאת לגמרי המטרה, שאנשים יכירו את השירים.
בשביל זה כותבים אותם.

למי היית רוצה להודות?

לכל מי שלקח חלק בפרוייקט המדהים הזה ולאלוהים.

טיפ קטן לאמנים מתחילים המחפשים את צעדיהם הראשונים בתחום?

תפסיקו להישען על חלומות. תעשו, תנסו, אל תיהיו דיוות שמחכות למישהו שישים עליהם כסף ויבנה להם קריירה.
תשרפו, תעשו טעויות, תעמיסו ציוד, תכתבו שירים, תכנסו לאולפנים, תלמדו להרכיב סביבכם סביבה שתוכלו ללמוד ממנה, ובסוף משהו יקרה. לאט לאט, צעד צעד.
להגיד לכם מה יקרה בסוף קטונתי, אני עדיין בדרכי, כניראה כל חיי.

יוטיוב | פייסבוק