באסון השייטת יצאו צוות המונה כ20 לוחמים ואנשי צוות למבצע חשאי בלבנון.
לאותו מבצע יצאו הלוחמים עם כמות נכבדה של חומרי נפץ לא מופרדים על גבם. לאחר שנקלעו למארב מוקשים של לוחמי חיזבאללה, החלו המטענים להתפוצץ בזה אחר זה על הלוחמים עצמם.
12 לוחמים נהרגו במבצע וכל ה-8 הנותרים נפצעו.
כשהגיעו לחלצם, תחת אש כבדה, ניסו לקחת את כל חלקי הגופות שמצאו בדרך, אך לא הצליחו לחלץ את כל החלקים וחלקי גופות נותרו בשטח לבנון.
לאחר שכבר נערכו טקסי הקבורה ונקברו כל החללים, חיזבאללה כינסו מסיבת עיתונאים בה הודיעו והציגו את חלקי הגופות שנותרו בשטחם ובצורה הזאת גם התבשרו המשפחות לראשונה על מצב הגופות.
בסופו של דבר, בזכות עסקת שבויים, חלקי הגופות הוחזרו באישון לילה והוטמנו מתחת לחרסינה של הקבר עצמו במקום בעומק הקבר המקובל – כל זאת ללא ידיעת המשפחות.
תיקי, אמו של גיא, אשר מבקרת מדי יום ביומו בקבר בנה שנמצא בקיבוץ בו הם גרים, זיהתה תולעים שלא היו מוכרות לה מעל הקבר. תוך כדי שהיא מחזיקה תולעת אחת בידה, הלכה תיקי לגנן של בית העלמין על מנת שזה יבחן את התולעת וירסס באותו איזור נגד אותו הסוג.
הגנן הרים מבטו אל תיקי וענה לה שאלו לא התולעים הרגילות. אלו היו "תולעי אדם" – תולעי רימה העולות כאשר גופה נרקבת.
כך נתגלה הסיפור.
בעקבות הגעתו של המקרה לבג"צ בו נדרשו לערוך טקסי קבורה חדשים ובדיקות DNA התגלה דבר נוסף שהדהים את המשפחות. במהלך הבדיקות גילו המשפחות כי חלקי הגופות החדשים מגופתו של גיא גולן ז"ל הוכנסו בכלל מעל לקברו של רז טבי ז"ל ולהפך.
וכך בעצם נוצר הקשר המקרי בין שתי המשפחות השכולות.
מאז תחילת העבודה נוצר קשר הדוק של חברות בין שתי המשפחות. עומר ושחף, אחיו, גדלו ממש בתחושה שישנו קשר דם בין המשפחות. ובזמנים הכי קשים של שתי המשפחות, הן עמדו "כתף לכתף" ותמכו זו בזו.
עומר השתחרר לפני מספר חודשים בדרגת סגן משירות קבע בחטיבת הצנחנים.
לאחר שלכל טקס וכל אירוע במהלך שירותי הצבאי הגיעה משפחת גולן בכללם ותיקי בפרט, לאחר שגיא וסיפורו ליוו אותי במשך כל השירות, החליט עומר שליום הזיכרון הקרוב יכתוב, ילחין ויבצע שיר לזכרו של גיא.
את השיר כתב על מנת לנסות לספר את סיפור חייו ומותו של גיא, מזוית הראייה של תיקי, אימו ולכן גם השיר נכתב בלשון נקבה.
מכיוון שמעולם לא עסק בכתיבה, הלחנה או ביצוע, נעזר עומר בבחורה איתה הוא עובד וממנה, נועה ענוה, אשר ליוותה אותו במהלך כל התהליך, כתבה יחד איתו את מילות השיר, עזרה בהלחנתו והייתה נוכחת במהלך כל תהליך הפקתו של השיר.
באותו היום שבו שוחרר השיר לתחנות הרדיו נודע בעצם לתיקי על השיר, ובקשתה המיידית הייתה שהשיר יופץ לכל מקום שאפשר ודרכו יסופר ויוכר סיפורו של גיא ואסון השייטת.
על המבצע:
עומר שרגא, בן 22, מתגורר בישוב רעות.
שוחרר בדרגת סגן משירות בחטיבת הצנחנים.